איסוף נתונים על עניים בישראל היא משימה מורכבת שמחייבת התגייסות ושיתוף פעולה בין שורה ארוכה של גורמים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, אין גוף שהנתונים שלו לגבי העוני מוסכמים על כל השאר. יתרה על כך, אפילו גופים כאלה ואחרים שאמורים לקחת אחריות על הנושא מטעם המדינה לא תמיד מצליחים להגיע לנוסחה מקובלת לגבי המספר של עניים בישראל. האמת היא שלא מדובר על תופעה ייחודית לישראל ואפשר למצוא אותה בעוד מדינות ברחבי העולם, אך השאלה היא מה אפשר לעשות כדי לפתור אותה.
הדרך הנכונה לפתור את הבעיה ולקבל נתונים על עניים בישראל היא להחליט באיזה הגדרה מתכוונים להשתמש. בגלל שיש דרכים שונות להגדיר עוני, צריך קודם כל למצוא את המושג שמקובל על כל הגורמים הרלוונטיים. לחילופין, אפשר לנסות לוותר לגמרי על איסוף מידע על עניים בישראל ולחלק את הנתונים לקבוצות ולקטגוריות.
היתרונות של חלוקת מידע לקבוצות וקטגוריות
הדרך הנכונה להתמודד עם המספר של עניים בישראל היא לבחור תכנית פעולה מסוימת. אבל בשביל שתכנית הפעולה הזו תעבוד, חשוב לחלק את המידע הקיים בצורה ברורה ומבוססת. ברוב המקרים, חלוקת המידע לקטגוריות תאפשר גם לבנות תכנית עבודה ברורה יותר. באמצעות תכנית העבודה הזו, ניתן יהיה לכל הפחות לנסות לצמצם עד כמה שאפשר את הנתונים על עניים בישראל.
במילים אחרות, העניין של איסוף המידע פחות חשוב כל עוד לא מחליטים איך להתמודד עם התופעה. בסופו של דבר, ברור שיש מצב של עניים בישראל – והשאלה היחידה היא רק בכמה אנשים או משקי בית בדיוק מדובר. אבל בפועל, מסתבר שאפשר להתחיל לנסות להתמודד עם המצב הזה באופן כללי וללמוד אותו לעומק תוך כדי תנועה.